פסק-דין בתיק ע"ע 53144-09-11

1.     הערעורים בפנינו סבים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (הנשיאה ורד שפר ונציגי הציבור מר יוסי עבאדי ומר מוחמד גנאים; ס"ע 35615-09-11) אשר קבע כי לנוכח הפגמים שנפלו בפיטוריה של גב' וקנין ההחלטה על פיטוריה מבוטלת, וכן חייב את האגודה למען הזקן (להלן- האגודה) לשלם לגב' וקנין (להלן - העובדת) פיצוי בסך של 50,000 ש"ח, אף ללא הוכחת נזק.

הרקע לערעור:

2.     האגודה מנהלת בית אבות בעיר עפולה, בו שוהים קשישים סיעודיים ותשושים.

3.     העובדת עבדה באגודה מיום 5.11.1979 כמטפלת בקשישים.

4.     ביום 17.7.2008, במהלך העבודה, מעדה העובדת ונקעה את רגלה. האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה. 

5.     החל מאותו מועד העובדת לא שבה לעבודתה בפועל. 

6.     בעד פרק הזמן שמתום התקופה בה שולמו לעובדת דמי פגיעה עד חודש פברואר 2010 שולמו לעובדת דמי מחלה.

7.      בין העובדת לבין האגודה  ולבין ועד העובדים התנהלו דיונים בנוגע לשובה של העובדת לעבודתה, לרבות יכולתה לשוב לעבודה סדירה. במסגרת זו, נבדקה העובדת על ידי רופא תעסוקתי בקופת חולים.

8.     ביום 22.8.2010 נמסרה לעובדת הודעת פיטורים, על אף התנגדות ועד העובדים לפיטוריה.

9.     משלא נענתה האגודה לפניות ההסתדרות להשיב את העובדת לעבודתה פנתה העובדת לבית הדין האזורי בבקשה לסעד זמני שימנע את פיטוריה. 

10.            במהלך הדיון בבקשה לסעד זמני הוסכם בין הצדדים כי תיערך פנייה נוספת לרופא התעסוקתי, כאשר  מנהל בית האבות יעביר אליו תיאור העבודה הנדרשת מהעובדת, והרופא התעסוקתי יתבקש לחוות דעתו אם היא יכולה לבצעה. הרופא התעסוקתי קבע כי העובדת אינה מסוגלת לבצע את העבודה, ככל שהיקף העבודה ומהותה הם כמתואר על ידי מנהל בית האבות.

11.בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בבקשה לסעד הזמני ובתביעה העיקרית.

פסק דינו של בית הדין האזורי:

12.            בית הדין האזורי קבע כי "נפלה שורה של פגמים" בפיטורי העובדת, כמפורט להלן: בהסכם קיבוצי מיוחד החל על הצדדים נקבע כי "בכל האמור לתנאי העבודה במוסד זכויות וחובות של העובדים ינהגו לפי התקשי"ר" . לפיכך, ככל שסברה האגודה כי  בשל מצבה הרפואי העובדת אינה מסוגלת לבצע את עבודתה, היה עליה לפעול בהתאם להוראות פרק 33.24 לתקשי"ר, המחייב להפנות את העובד ללשכת הבריאות המחוזית לבדיקה על ידי ועדה רפואית לקביעת כושר עבודתו, מסדיר את מעמדו של העובד בתקופת הבדיקה ומקנה לו זכות ערעור על מסקנות הועדה הרפואית; במקרה הנדון האגודה לא פעלה על פי הוראות התקשי"ר; תיאור העבודה שנמסר על ידי האגודה לרופא התעסוקתי היה מגמתי באופן בוטה; העובדת פוטרה ללא שנערך לה שימוע, וללא התייחסות לטענותיה ולטענות נציגות העובדים בכל הנוגע ליכולתה לבצע את תפקידה המקורי או את עבודת הניקיון החלופית; חובת תום הלב, במיוחד לנוכח תקופת עבודתה הארוכה של העובדת, מחייבת את האגודה לנסות למצוא לעובדת תפקיד התואם את מגבלותיה הרפואיות, דבר שלא נעשה על ידי האגודה; התנהלות האגודה אינה עולה בקנה אחד עם חובותיה על פי חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות, תשנ"ח  - 1998, אולם לנוכח העובדה שהעובדת הזכירה את הוראות החוק לראשונה בסיכומים מטעמה, אין מקום לפסוק לעובדת סעדים מכוחו.

13.            בית הדין האזורי קבע כי נוכח הצטברות הפגמים בפיטורי העובדת, יש מקום לקבוע כי החלטה על פיטוריה מבוטלת. יחד עם זאת הדגיש בית הדין  כי אין בקביעה זו כדי להורות על השבתה המיידית של העובדת לעבודה בהיקף מלא במחלקה מסוימת או בניקיון, אלא שעל האגודה ליתן לעובדת הזדמנות לשוב לעבודה תוך עריכת ההתאמות הנדרשות של המשימות למגבלותיה. ככל שהאגודה תמצא כי מצבה הרפואי של העובדת אינו מאפשר לה לעבוד במתכונת כלשהי בבית האבות עליה לפעול בהתאם להוראות התקשי"ר. בנוסף,  חייב בית הדין את האגודה לשלם לעובדת פיצוי בסך של 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק. בית הדין ציין כי אינו פוסק פיצוי על נזק של הפסד השתכרות, לנוכח העובדה שהעובדת תבעה רק פיצוי בגין "עגמת נפש". בית הדין דחה את התביעה לדמי מחלה בנימוק שהעובדת לא הציגה תעודת מחלה לתקופה בעדה נתבעו דמי מחלה.

הערעורים:

14.            הן  האגודה והן העובדת ערערו על פסק דינו של בית הדין האזורי. 

15.            האגודה טענה כי בפסק הדין מצויות קביעות סותרות: מחד - נקבע כי פיטורי העובדת בטלים, ומאידך - נקבע כי אין בקביעה זו כדי להורות על השבתה המיידית של העובדת לעבודה;  אין אפשרות ליישם את הוראות התקשי"ר עליהן הסתמך בית הדין ביוזמתו וללא שהועלתה טענה בעניין זה על ידי העובדת, ויש ליישם את התקשי"ר "בשינויים המחויבים", דהיינו בפנייה לרופא תעסוקתי; אין בסיס לקביעה כי פיטורי העובדת היו נגועים בחוסר תום לב. הליך פיטוריה נעשה בשקיפות, תוך שיתוף נציגות העובדים, והאגודה הייתה נכונה להשיב את העובדת לעבודה, בכפוף להמצאת אישור רפואי בדבר כושרה לעבוד.

16.            העובדת טענה כי היה על בית הדין לחייב את האגודה לשלם לה דמי מחלה ושכר עבודה בעד התקופה שממועד פיטוריה ועד להשבתה לעבודה. לעניין דמי המחלה נטען כי מעדותו של הרופא התעסוקתי עלה כי ניתן לעובדת אישור מחלה לתקופה הרלוונטית. לכן, למרות העובדה שאישור הרופא התעסוקתי לא הוגש לתיק בית הדין האזורי עקב טעות, היו בפני בית הדין ראיות בדבר זכאותה לדמי מחלה. לעניין שכר העבודה נטען כי העובדת הגישה בקשה לסעד זמני כדי להבטיח שפיטוריה לא ייכנסו לתוקף והיא תמשיך לעבוד ותהיה זכאית לשכר עבודה מלא. איחוד ההליך הזמני והקבוע יצר מצב שבו ביטול פיטורי העובדת וזכאותה להיות מועסקת יוצר לה אוטומאטית זכאות לקבל שכר ממועד הגשת התביעה ולא רק ממועד מתן פסק הדין.